היסטוריה קצרה של התפתחות טכניקות תצפית מיקרוסקופיות
May 31, 2018
בנוסף לפיתוח של המיקרוסקופ עצמו, טכניקות תצפית מיקרוסקופיות הן גם לחדש כל הזמן: מיקרוסקופ אור מקוטב הופיע בשנת 1850; מיקרוסקופית התערבות התרחשה בשנת 1893; הפיזיקאי ההולנדי Zernike יצר מיקרוסקופית בניגוד שלב בשנת 1935 הוא זכה בפרס נובל בפיזיקה למטרה זו בשנת 1953. מיקרוסקופ אופטי קלאסי הוא רק שילוב של רכיבים אופטיים ורכיבים מכניים דיוק. הוא משתמש בעין האנושית כמקלט כדי לצפות בתמונה המוגדלת.
התפתחות ההיסטוריה
כבר במאה הראשונה לפני הספירה, אנשים גילו כי כאשר הם רואים אובייקטים זעירים באמצעות אובייקטים שקופים כדוריים, הם יכולים להיות מוגדל הדמיה. מאוחר יותר, למדנו בהדרגה על החוק של אנרגיה משטח כדורית כדורית כדי להגדיל את האובייקט.
בשנת 1590, יצרני משקפיים בהולנד ובאיטליה יצרו כלי הגברה דומים למיקרוסקופים.
בסביבות 1610 שינה גלילאו מאיטליה וקפלר מגרמניה את המרחק בין העדשה האובייקטיבית לבין העין בזמן שלמד טלסקופים. מאזניים אלקטרוניים שימשו כדי להשיג מבנה נתיב אופטי סביר של המיקרוסקופ. אומנים אופטיים באותו זמן עוסקת בייצור של מיקרוסקופים. קידום ושיפור.
באמצע המאה ה -17, רוברט הוק של בריטניה ו Leeuwen הוק של הולנד עשה תרומות מצטיינים לפיתוח המיקרוסקופ.
בסביבות 1665, הוק הוסיף גס ואת התנועה בסדר מנגנוני מיקוד, מערכת התאורה, ואת שולחן העבודה כי נשא דגימות הדגימה במיקרוסקופ. חלקים אלה שופרו ברציפות כדי להפוך לחלק בסיסי של מיקרוסקופים מודרניים.
בין 1673 ל 1677, Leeuwe הוק עשה יחיד זכוכית מגדלת סוג זכוכית מיקרוסקופ עם הגדלה גבוהה, ואת יצרני קנה המידה, מתוכם נשמרו תשעה עד כה. הוקר ו Leeuwenhoek עשו הישגים יוצאי דופן במחקר של מיקרו של בעלי חיים וצמחים באמצעות מיקרוסקופים מתוצרת ביתם.
במאה ה -19, את המראה של איכות גבוהה טבילה aromatic טבילה עדשות שיפרה מאוד את היכולת של מיקרוסקופ כדי לשמור על מבנים בסדר. בשנת 1827, עמיץ הראשון השתמשו טבילה המטרה.
בשנות השבעים, אבא הגרמני הניח את הבסיס התיאורטי הקלאסי עבור הדמיה מיקרוסקופ. כל אלה קידמו את ההתפתחות המהירה של ייצור מיקרוסקופים וטכניקות תצפית מיקרוסקופיות, וסיפקו כלים רבי עוצמה לגילוי חיידקים ומיקרואורגניזמים על ידי ביולוגים ומדענים רפואיים, כולל קוך ופסטר במחצית השנייה של המאה ה -19.
בנוסף לפיתוח של המיקרוסקופ עצמו, טכניקות תצפית מיקרוסקופיות הן גם לחדש כל הזמן: מיקרוסקופ אור מקוטב הופיע בשנת 1850; מיקרוסקופית התערבות התרחשה בשנת 1893; הפיזיקאי ההולנדי Zernike יצר מיקרוסקופית בניגוד שלב בשנת 1935 הוא זכה בפרס נובל בפיסיקה למטרה זו בשנת 1953.
מיקרוסקופיה אופטית קלאסית היא רק שילוב של רכיבים אופטיים ורכיבים מכניים מדויקים. הוא משתמש בעין האנושית כמקלט כדי לצפות בתמונה המוגדלת. מאוחר יותר נוסף מכשיר צילום למיקרוסקופ וסרט הצילום שימש כמקלט שניתן להקליט ולהחזיק בו. בעידן המודרני, התקנים פוטואלקטריים, צינורות מצלמה טלוויזיה, ו couplers תשלום משמשים בדרך כלל מקלטי עבור מיקרוסקופים. יחד עם microcomputers, הם מהווים תמונה מלאה רכישת מידע ומערכת עיבוד.
עדשות אופטיות עשויות זכוכית או חומר שקוף אחר עם משטח מעוגל יכול להגדיל את התמונה ואת האובייקט. שנחאי אלקטרוניים סולמות מיקרוסקופית אופטית להשתמש בעיקרון זה כדי להגדיל את האובייקטים זעירים לגודל המתאים לעיניים אנושיות.
מיקרוסקופים אופטיים מודרניים משתמשים בדרך כלל בהגדלה דו-שלבית, אשר מושגת על ידי אובייקטיביות ועיוותים, בהתאמה. האובייקט שנצפה נמצא מול העדשה האובייקטיבית, והעדשה האובייקטיבית מוגברת על ידי הרמה הראשונה והופכת לדימוי מציאותי הפוך. את התמונה האמיתית היא מכן מורחבת נוספת על ידי העין כדי ליצור תמונה וירטואלית. העין האנושית רואה תמונה וירטואלית. ההגדלה הכוללת של המיקרוסקופ היא תולדה של ההגדלה של העדשה האובייקטיבית וההגדלה של העינית. הגדלה מתייחסת ליחס ההגדלה של גודל הקו הישר, ולא ביחס לאזור.
ההיסטוריה של פיתוח מיקרוסקופ
לפני זמן רב, אנשים ידעו כי מכשירים אופטיים מסוימים יכול "להגדיל" אובייקטים. לדוגמה, ב "Movie Scripture", מראה קעורה שיכולה להגדיל את האובייקט נרשם. באשר למועד שבו הומצאה העדשה הקמור, לא ניתן עוד לאמת. עדשות קמור - לפעמים אנשים מכנים אותו "זכוכית מגדלת" - הוא יכול להתמקד בשמש, אבל גם מאפשר לך לראות את האובייקט המוגדל, הסיבה לכך היא העדשה קמורה יכול להסיט את האור. מה שאתה רואה דרך העדשה קמורה הוא למעשה אשליה. למען הדיוק, זה נקרא תמונה וירטואלית. כאשר האור מן האובייקט עובר דרך העדשה קמורה, האור יהיה להסיט בצורה מסוימת. כאשר אנו רואים את האור, או באופן לא מודע מאמינים כי הם עדיין פרושים לאורך קו ישר. כתוצאה מכך, האובייקט ייראה גדול יותר ממה שהיה במקור.
עדשה קמור אחת יכולה להגדיל את האובייקט על ידי כמה עשרות פעמים, וזה רחוק מספיק כדי לאפשר לנו לראות את הפרטים של כמה אובייקטים. במאה ה -13 לספירה הופיעו משקפיים עבור אנשים עם ראייה ירודה - עדשה מזכוכית. עם היעלמותה של החשיכה שאפפה את אירופה במשך אלף שנים, התפתחו חידושים שונים. המיקרוסקופ הוא אחד מהם. בסביבות המאה ה -16, אופטיקאי ההולנדי Zaccharias ינסן ובנו לשים כמה עדשות לתוך גליל ומצא דרך הצילינדר כי חפצים סמוכים היו גדולים להפליא, אשר המיקרוסקופ הנוכחי קודמו של הטלסקופ.
ג'נסן הכין את המיקרוסקופ הראשון. באמצעות שתי עדשות קמורות, עדשה קמורה אחת מגדילה עוד יותר את התמונה המתקבלת. זהו העיקרון הבסיסי של מיקרוסקופ מורכב. אם אחת העדשות קמורה יכול להיות מוגדל 10 פעמים והשני יכול להיות מוגדל 20 פעמים, ולאחר מכן הגדלה של מכלול העדשה כולו הוא 10 x 20 = 200 פעמים.
מיקרוסקופ מרוכב
בשנת 1665, המדען הבריטי רוברט הוקר (אנשים עשויים להיות מוכרים יותר עם גילוי אחר שלו: חוק הוק) ציין את פרוסות הפקק עם המיקרוסקופ שלו, מצאו במפתיע כי יש מבנה "יחידה". הוק קרא להם "תאים". עם זאת, מיקרוסקופ התרכובת של עידן ינסן לא ממש הראה את כוחו, וההגדלה שלהם היתה נמוכה. המיקרוסקופ של ההולנדי אנתוני פון ליוונהוק (1632-1723) גרם לאנשים לפתוח את העין. Leeuwenhoek למד את הטכניקה של טחינה משקפיים מאז הילדות היה להוט לעשות מיקרוסקופים. המיקרוסקופ שהוא עושה הוא למעשה עדשה קמור, לא מיקרוסקופ מורכב. עם זאת, בגלל המיומנות שלו, ההגדלה של מיקרוסקופ בודד היה כמעט פי 300 יותר מכל מיקרוסקופ אחר.
